החלטה בתיק ת"א 32182-02-12

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור.

2. עסקינן בתביעה אשר הגישה המשיבה נגד המבקשים. התובענה הוגשה בגין נזקים אשר נגרמו למשיבה, לטענתה, בשל מעורבותה בתאונת דרכים מיום 26.07.09. 

3. התאונה נשוא התובענה בה עסקינן הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי . ועדה רפואית ליד המוסד לביטוח לאומי (דרג ראשון) קבעה לתובעת נכות בשיעור 10%. התובעת הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית האמורה. ביום 30.1.11 התכנסה וועדת העררים ובפרק סיכום ומסקנות נכתב, כי על סמך בדיקה אין עדות להגבלה בתנועות בע"ש מותני וצווארי. רוב הכאבים הם בשל דלקת פרקים. התובעת נמצאת בטיפול מתמשך ע"י ריאמוטלוג בבית חולים העמק בעפולה. בבדיקת דימות שינויים ניוונים ללא עדות לשינויים חבלתיים... "הוועדה עוצרת את הדיון ומודיעה לתובעת על כוונתה להפחית הנכות שנקבעה ע"פ תקנה 30". לאור האמור משכה המבקשת את הערר שהגישה.

4. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל מאחר וברי, כי לאור החלטת וועדת העררים נראה על פניו, כי קביעת הנכות בשיעור 10% אינה משקפת את מצבה הרפואי של התובעת. לגישתה, תקנה 30 הינה פריבילגיה שניתנה לנפגע בעבודה אולם אין בה לחייב את הצדדים בתביעה המתנהלת על פי חוק הפיצויים. שכן התוצאה היא שהנתבעת "כבולה" בנכות שאינה משקפת את נכותו האמיתית של התובע רק בשל כך שהדין שם מאפשר לתובע למשוך את הערר למרות שברור לכולם, כי הנכות העומדת על הפרק אינה נכותו האמיתית של התובע.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי משכה את הערעור רק על מנת לחסוך זמן ולהגיש תביעה לפיצויים בבית משפט זה. עוד טוענת, כי הבאת ראיות לסתור תתאפשר רק במקרים חריגים ומיוחדים לדוגמא כאשר חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של נפגע מאז נקבעה נכותו, או שלא עמדו בפני הוועדה עובדות רלוונטיות בנוגע למצב רפואי. לטענת המשיבה, המבקשים אינם עומדים בתנאים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. עוד טענה המשיבה, כי משחליטה הוועדה הרפואית לעררים שלא לשנות את שיעור הנכות אזי היא לא בוטלה ועל כן מהווה נכות על פי דין. 

דיון ומסקנות

6. האם התקיימו הנסיבות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות אשר נקבעה למשיבה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. זו השאלה העומדת להכרעתי.

7. לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ואת החומר המצוי בפניי מצאתי בנסיבות, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

8. סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

9. בפסיקה נקבע,כי מטרתו של ההסדר האמור הינה הוצאת הדיון באשר לדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט במקרים בהם הנכות נקבעה כבר במסגרת דיון קודם. עוד נקבע, כי "בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת" וכי "נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן" (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505).

10. המטרה אשר עמדה בבסיס חקיקתו של הסעיף האמור היינה ייעול הדין וקיצורו. המחוקק ביקש לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות מקום בו קיימת קביעת נכות רפואית על פי דין. רשות להביא ראיות לסתור נכות אשר נקבעה על פי דין תינתן במקרים חריגים, כאשר בית המשפט שוכנע, כי מן הצדק לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו.  על הטוען לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור, מוטל הנטל להוכיח קיומן של נסיבות אלו. מצאתי, כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל על כתפיה.

11. בחוק ובפסיקה לא נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי באופן כללי קיימים שני סוגי טעמים עיקרים המצדיקים היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור: טעמים עובדתיים- כגון שינוי מהותי במצב התובע או גילוי נכות חדשה לאחר שנקבעה נכותו. וטעמים משפטיים- כאשר בית המשפט סבור, כי נפל פגם בהליך קביעת נכותו של התובע.

12.  ההלכה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים בהם עולה חשש, כי נפלו בהליך קביעת הנכות פגמים וכי בהעדר הבאת ראיות לסתור ייפגעו עקרונות הצדק הטבעי. בבואו להכריע בשאלה האם ראוי להתיר לצד להביא ראיות לסתור דרגת נכות אשר נקבעה על פי הדין, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של ייעול ההליך, חסכון בזמן שיפוטי והרמוניה בין ההכרעות באשר להיקף פגיעתו של התובע לבין הגנה על זכויות המתדיינים ומניעת עיוות דין.

13. בענייננו, הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה למשיבה נכות בשיעור 10% בעקבות התאונה נשוא תיק זה. הוועדה הרפואית לעררים לאחר שבדקה את התובעת קבעה, כי המדובר בשינויים ניווניים ללא עדות לשינויים חבלתיים וכן הודיעה על כוונתה להפחית את הנכות שנקבעה. אכן בסופו של דבר הוועדה עצרה את הדיון וזאת על פי הוראת חוק ספציפית, אולם אין בכך כדי לבטל את אמירתה שלאחר שבדקה את התובעת התרשמה, כי יש מקום להפחית את נכותה ובוודאי שלא ניתן להתעלם מאמירה זו.

14. על פי תקנות המל"ל, הוועדה רשאית לעצור דיון על מנת להודיע למערער, כי יש כוונה להפחית את הנכות וזאת כדי לאפשר לו לשקול למשוך את הערר שהגיש. אולם גם אם קיימת פרוצדורה כזו, לא ניתן להתעלם מאמירה מפורשת של וועדה רפואית לעררים, כי בכוונתה להפחית את הנכות וסביר, כי לו הייתה ממשיכה וועדת העררים במלאכתה לא מן הנמנע, כי כך הייתה פועלת ומפחיתה את הנכות ואז ברי, כי קביעתה העדכנית הייתה זו שמחייבת.

15. בנסיבות אלו, לאחר שנותר ספק בידי, האם הנכות הרפואית שנקבעה למשיבה בוועדה מדרג ראשון משקפת את מצבה הרפואי האמיתי כתוצאה מהתאונה, אזי משיקולי צדק והגעה לחקר האמת, יש מקום להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה על מנת לאמוד את נכותה האמיתית של המשיבה כתוצאה מהתאונה. 

16. אי לכך נעתרת לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. החלטת המינוי תינתן בדיון הקבוע בתיק במעמד הצדדים.

17. אין צו להוצאות.